House Of Happiness

Rena Effendi (1977 בקו, אזרבייג'ן) היא צלמת דוקומנטרית המתמקדת בעיקר בנושאים של אורבניזציה, חברות שעוברות קונפליקט והשפעת תעשיית הנפט על חיי אנשים במקום הולדתה ולאורך צינור הנפט מאזרבייג'ן לטורקיה דרך גרוזיה. 

עבודותיה לוקחות את הצופים למקומות אליהם אין כמעט גישה. היא מצלמת את החזות המוצגת כלפי חוץ ואז חופרת פנימה ומפרקת את המיתוסים והסטריאוטיפים המוצגים.

סדרת התצלומים "House of Happiness: Women atrisk in the Ferghana valley" מתעדת משפחות וטקסים תרבותיים, לצד זנות והתמכרות להרואין בעיר אוש בקירג'יסטאן, בחברה המסורתית של עמק פרגנה, מחוז סובייטי לשעבר העובר תהליך של התאסלמות קיצונית.

עמק פרגנה הינו נקודת מפגש לקוקטייל אתני וגיאוגרפי, בו נפגשות שלוש מדינות, קירג'יסטאן, טג'יקיסטאן ואוזבקיסטן  והמצוי במרכז מסלול ההברחה של הרואין מאפגניסטן, המגלגל מיליוני דולרים. מסלול אשר בעבר היה ידוע כ"דרך המשי"  וכיום ידוע כ"אוטוסטרדת ההרואין".

הרבה מההרואין באיכות ירודה מגיע למרכזי ערים ומזין אחוזי התמכרות הולכים וגואים בעיר מוכת עוני, תעשיית מין ואיידס.

House of Happiness הינו שריד מהשליטה הסובייטית המהווה מוסד רישום לנישואין, כשלידו קיים סטודיו לצילום אליו הולכים הזוג הצעיר ומשפחותיהם להצטלם.

שם זה אירוני למציאות בה כלות צעירות נחטפות, פוליגמיה מיושמת בשם האיסלאם ונישואים כפויים הם נורמה חברתית.

ל- House of Happiness יש חזות עליזה אולם מאחורי וילון צבעוני מזוייף זה חבויות נשים שהינן קורבנות, בעלים הממכרים את נשותיהן להרואין וגרושות המנותבות לעיסוק בזנות.

הנשגב שביומיום

Rinko Kawauchi (1972, טוקיו) היא צלמת יפנית מוערכת אשר זכתה במספר פרסים בינלאומיים, התופסת במצלמתה את היופי והפואטיקה החבויים ברגעים ביום יום, מהם אנו בדרך כלל מתעלמים.

ע"י תשומת לב למחוות עדינות ופרטים מקריים בסביבתה, היא מוצאת את המופלא, השמיימי ויוצא הדופן בתוך החולין.

בתצלומים פשוטים ועדינים של מים, חרקים, בעלי חיים, עננים, צמחים, פרחים, פרפרים, בועות, זיקוקים ואנשים, היא מעלה מחשבות על נאיביות, צמיחה, לידה, מוות, מאבק, תקווה, אמביציה ועוד..

יומיום בעולם אחר

Issei Suda (טוקיו 1940) הוא צלם יפני אשר בשנות ה-60 היה מצלם את ההופעות של תיאטרון האוואנגרד Tenjo sajiki (מרפסת עליונה) של המחזאי/ קולנוען/צלם Shuji Terayama.

בתקופה זו החל suda  לצלם סצינות מחיי היומיום בהן נתקל אגב מסעותיו.  הפורטרטים המורכבים וסצינות הרחוב בתצלומים מגלים את העניין הרב של סודה בצד המסתורי של חיי היום יום ובסוג של מציאות הנראית כאילו נלקחה מעולם אחר.

ל Suda עניין עמוק במסורת היפנית, ובעבודות מאוחרות יותר צילם אנשים בתלבושות מסורתיות בפסטיבלים איזוריים, פריחת הדובדבן, סצינות רחצה בחופים וכן נופים חלומיים ומחקרים של טקסטורה, דפוס ויופי. 

 

בדידותה של בת יחידה

Chen Ke (1978 בייג'ינג)  היא ציירת סינית בעלת סגנון המזכיר cartoon art, ואשר יש בעבודותיה השפעות מערביות לצד השפעות סיניות מסורתיות.

עבודותיה ממחישות תחושה של בדידות בסיסית אשר ליוותה אותה בילדותה כבת יחידה, ואשר משותפת לדורות רבים של סינים, אשר נולדו למבנה של משפחה עם ילד יחיד כתוצאה מפיקוח על הילודה שהונהג במדינה החל משנות ה-50 ומהתוכנית האפקטיבית להגבלת ילודה שהוכרזה בסין בשנת 1979 - "משפחה אחת – ילד אחד" - ואשר נועדה להתמודד עם החשש מפיצוץ אוכלוסין במדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם.

עבודותיה של Ke חלומיות, מיסטיות וחידתיות. השפה החזותית שלה מאוד סובייקטיבית ויחד עם זאת מעוררת אצל הצופה רגשות של עצב, בדידות וייאוש.

Ke מסבירה כי לדעתה, רגשות שליליים אלו מקבלים מקום גדול יותר בעולם המודרני שכן באופן סמלי הם משקפים את מצב העניינים הנוכחי – הכלכלה, הפחד, הבידוד, והתחושה כי על אף שכתוצאה מהגלובליזציה, העולם נהייה כביכול קטן יותר, מעולם לא היינו בודדים יותר..

myself

 

bridge

pirate

come across

 If I'm not working- I lose confidence and the feeling of security

matador

The snail's house

The time of waiting for a flower to open

Another me in the world

Delayed gift