יום חמישי, 26 ביולי 2012

Experimental Relationship




Yijun Liao (שנחאי) היא צלמת ומוזיקאית סינית הידועה בכינוי Pixy המתגוררת ועובדת בברוקלין ניו יורק.

וכך היא מתארת את הפרוייקט המעניין שלה - Experimental Relationship (2007 – עד עכשיו)

"כאישה חשבתי תמיד שאוכל להתאהב במישהו שאני מעריצה, שהוא בוגר ממני, מבוגר ממני, מגן, מורה רוחני. ואז, פגשתי את בן הזוג שלי, מורו, הצעיר ממני בחמש שנים. הרגשתי שכל מערכת היחסים מתהפכת.  אני הפכתי להיות מי שיש לה יותר סמכות וכח. כשסיפרתי לחבר טוב שלי על מערכת היחסים החדשה שלי הוא שאל: "איך יכולת לבחור בן זוג בדרך שגבר בוחר בת זוג?" חשבתי לעצמי: נכון מאוד. זה בהחלט מה שאני עושה. אבל למה לא בעצם?
תמיד הטלתי ספק במערכת היחסים הסטריאוטיפית בין גבר לאישה. למה זוג צריך להיות מורכב מגבר ואישה? למה גבר אמור להתנהג בהתאם לסטריאוטיפ מסויים? אני מרגישה שמערכות יחסים הרבה יותר מורכבות מכך, תמיד משתנות וטומנות בחובן הרבה אפשרויות. אז התחלתי לחשוב על המשמעות של מערכת היחסים שלי  ולעשות בה ניסיונות.
בפרוייקט הזה אני זורקת שאלות ורעיונות לגבי מערכות יחסים. מה יקרה אם גבר ואשה יתחלפו בתפקידי הכח והמגדר שלהם. מה מערכת יחסים כזאת עושה לגבר ולאישה? בנוסף הבעתי את התסכולים שלי במערכת יחסים - חוסר היכולת למצוא נפש תאומה ותחושות של בידוד וחוסר תקשורת. בגלל שבן הזוג שלי יפני ואני סינית הפרוייקט לעיתים מתאר יחסי אהבה שנאה.
הפרוייקט הזה הוא ניסוי בשבילי ואינו מהווה תיעוד אמיתי של מערכת היחסים שלנו." 

השיר המופיע למעלה הוא של ההרכב Pimo המשותף לה ולחבר שלה והמבוסס אף הוא על הרעיון שבבסיס הפרוייקט Experimental Relationship, והפעם מנקודת המבט של שניהם. לפני זמן קצר יצא אלבומם הראשון בשם pimopera.

אפשר לשמוע את כל שירי האלבום החמוד הזה  כאן.

Start your day with a good breakfast together

How to build a relationship with layered meanings

Concave VS Convex

Home-made Sushi

Hush, Baby

Intimacy will improve your relationship

Relationships work best when each partner knows their proper place

Some words are just between you and me

The king under me

Try to live like a pair of siamese twins
You don't have to be a boy to be my boyfriend


get firm grasp of your man

mind control is a woman's essential skill


יום ראשון, 1 ביולי 2012

משחקי ילדים


Tang Zhigang (1959 סין) הוא צייר ששירת שנים רבות בצבא כצייר תעמולה במחלקה הפוליטית. חוץ מלהכין את התפאורה למפגשים הפוליטיים, לכתוב סלוגנים ולצלם תמונות של המפגשים, הוא מונה להעביר שיעורי אמנות לילדים במהלך החופשות מבית הספר ובשעה שהוריהם משתתפים במפגשים. הוא מספר כי שיעורי האמנות הועברו בסטודיו על רקע תמונה גדולה של אחד המפגשים. הקישור בין התמונה לבין הילדים המצביעים על רקע התמונה לענות על שאלותיו, היה בלתי נמנע.

נושא המפגשים היווה מוטיב מרכזי בחייו, אותם מפגשים בהם נבנה הכח הבסיסי של המערכת הפוליטית מאז 1949. במהלך 20 שנות שירותו הצבאי עסק בהקמת אתרי המפגשים, וכילד, חיקוי מבוגרים במפגשים היה צורת הבידור היחידה שידע. וכך, נושא המפגשים הפך למוטיב מרכזי ביצירתו. בהתחלה היה מצייר מבוגרים במפגשים ובשלב מסויים עבר לצייר ילדים במפגשים. המדים, הבעות הפנים והתפאורה נשארו. השינוי היחיד היה שהמבוגרים הפכו לילדים. וכך, ההומור שהביע בעבר בציוריו באמצעות הבעות הפנים והעמדות מגוחכות, הפך לעשיר יותר.


מאוחר יותר, בסדרה Chinese Children's Story הוציא Zhigang את הילדים החוצה, לחוף ולים. הוא שם את הילדים ה"נאיביים, טהורים ומתוקים" במקומות מסוכנים או בתהליכים מסוכנים. גם בציורים אלו הוא מעלה זכרונות משירותו הצבאי וממשיך לעסוק בלחימה.

Zhigang משתמש בהומור כדי לגרום לאנשים לחשוב. זה לא היה מצחיק אם הוא היה מחליף את הילדים במבוגרים ואם הצופה היה מסכים עם המבנה הבירוקרטי המושם ללעג בציוריו. ההומור בציוריו טמון בכך שעניין רציני הפך למשחק ילדים.

על עבודתו בהרחבה ניתן לקרוא כאן.