חצי ערה חצי ישנה במים

Asako Narahashi (טוקיו 1959) צילמה את סדרת התצלומים "Half asleep and half awake in the water" כשהיא צפה על הבטן במימי האוקייאנוס עם הפנים לחוף במקומות שונים ביפן, באמצעות מצלמה תת מימית, חצי שקועה במים. 

Narahashi לא משתמשת בעינית, היא פשוט "תופסת גלים" עם העדשה ומתזמנת את הצילום על פי גובה גאות האוקייאנוס.

טכניקה זו יוצרת מערכת יחסים לא צפוייה בין מים שמיים ויבשה, כאשר גלי האוקייאנוס בחזית התצלומים מעוותים את הפרספקטיבה המקובלת של גשרים, מטוסים בניינים והרים.

התצלומים יוצרים טווח רחב של תחושות: מתחושות כגון הרוגע והשחרור שבציפה במים, דרך חשש גובר ואי וודאות המעוררים גובהם הלא-אחיד של הגלים ועד תחושות של טביעה, חנק ובידוד. 

 

 

 

הסביבה באורות ניאון

Kong Lingnan (1983 מחוז ז'ינלין) היא ציירת סינית צעירה שתערוכת הבכורה שלה, Only Her Body הוצגה לפני כשנה בבייג'ינג.

בתערוכה הוצגו ציורי שמן עם אפקט ניאון, ציורים נקיים וישירים, המשלבים השפעות סיניות מסורתיות עם אסתטיקה מערבית עכשווית.

לינגנן משתמשת בציוריה בצבעי שמן רגילים אולם טכניקת משיחה מיוחדת וניגודי הצבע החזקים יוצרים את אפקט הניאון אשר נותן להרים לעמקים ולקרחונים שבציוריה זוהר מוזר, חלומי ופנטסטי.    

ציוריה מתארים סצינות בנופים רחוקים ומבודדים של אסונות נדירים ודמויות אנושיות זעירות  העוסקות לעיתים בפעולות מסתוריות ולעיתים בבנייה, דייג, קידוח וכיו"ב, משאירות אחריהן פסולת של כלי עבודה והטכנולוגיה בהן הן משתמשות ונראות אדישות להשפעתם ההרסנית על הנופים הסובבים אותן. השימוש בנופים המבודדים והבתוליים מדגיש את השפעתם המזיקה של בני האדם על הסביבה.

שם התערוכה אינו מתייחס לגוף הנשי פשוטו כמשמעו אלא לגוף הנשי כמטאפורה לעולם וליקום – אמא אדמה - וציוריה מנסים להעביר את המסר כי בכל מה שאנחנו עושים, אנו משנים את קווי המתאר של כדור הארץ ומכרסמים ב"גוף" היחיד שאי פעם יהיה לו.

טיפולוגיה של מגדלי שמירה

Taysir Batnij (עזה 1966) הוא אמן פלסטינאי החי ופועל בפריז.

בסדרה "watch towers"  מציג תייסיר תצלומים של מגדלי שמירה של צה"ל בגדה המערבית המצולמים בסגנון של סדרת התצלומים "מגדלי מים" של ברנרד והילה בכר, אשר במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת עסקו בתיעוד וטיפולוגיה של מבנים תעשייתיים באירופה.

הרעיון לסדרה הגיע בעקבות ביקור של תייסיר בתערוכת רטרוספקטיבה להילה וברנרד בכר אשר התקיימה במוזיאון פומפידו בפריז בשנת 2004. 

הדמיון בין מגדלי המים של בכר לבין מגדלי השמירה הישראליים בגדה המערבית  היה בעיניו של תייסיר עוצמתי והוא החל בפרוייקט תיעוד של "ארכיטקטורת מלחמה" זו, בסגנון של הזוג בכר.

כפלסטינאי שנולד בעזה, לא רשאי תייסיר לבקר בגדה המערבית ולא יכל לצלם את מגדלי השמירה בעצמו, לכן השתמש בשירותיו של צלם פלסטינאי.

בניגוד לתצלומים של הזוג בכר, אשר נלקחו בתנאים אופטימליים ועל פי כללים נוקשים, תצלומי מגדלי השמירה של תייסיר נלקחו בתאורה לקוייה, חלקם לא בפוקוס, והפריימים נבחרו בגמלוניות לאור המצב בגדה המערבית אשר אינו מאפשר להתקין את הציוד הכבד כדוגמת הציוד בו עשו שימוש הזוג בכר, לקחת את הזמן הנדרש לבחירת הפריים הנכון או לחכות שעות וימים לתאורה המושלמת.

בפרוייקט זה,אסתטיזציה הופכת לאתגר פוליטי הן ביצירת התצלומים והן בתפיסה שלהם, כאשר דימויים אלו מאתגרים את הצופים לראות מבנים צבאיים פונקציונליים אלו כפיסוליים או כחלק ממורשת אדריכלית רשמית.

מגדלי מים של ברנרד והילה בכר